העימות האחרון בין דונאלד טראמפ לג'ו ביידן, שני המועמדים שיתייצבו זה מול זה בבחירות 2020, היה הדבר הקרוב ביותר לעימותים שאליהם הורגל הציבור האמריקאי – וזאת בניגוד גמור למה שראינו בעימות הראשון ביניהם לפני כחודש. גולת הכותרת של העימות מבחינה תקשורתית הייתה שינוי הטון של טראמפ אשר הבין כי עליו להיות הרבה יותר מתון מחד – אך גם אסרטיבי מאידך בכדי לנסות ולעצור את הסחף המסתמן לכיוונו של יריבו הדמוקרטי. עם זאת, כשמדובר ב-11 ימים בלבד לפני הבחירות ואחרי שיותר מ-50 מיליון אמריקאים כבר מימשו את זכותם הדמוקרטית, ספק אם זה יעזור לנשיא המכהן לזכות בכהונה שנייה.

לפני שאתייחס לכמה מנקודות המפתח העיקריות שראוי לתת עליהן את הדעת מבחינה תקשורתית-אסטרטגית, נכון יהיה לתת שאפו גדול לקריסטן וולקר, כתבת הבית הלבן של רשת NBC אשר הופקדה על הנחיית העימות האחרון. וולקר עשתה עבודה נפלאה בניהול האירוע והקפידה לאזן בין הצורך להעניק לכל אחד מהמועמדים את הבמה שלו מחד – לבין המחויבות העיתונאית שלה לשאלות פולו-אפ שמנעו התחמקויות דומות לאלו שראינו בעימות הסגנים בין מייק פנס לקמלה האריס.

תנאי השטח היו זהים לשני המועמדים – לעימות הנוכחי הגיעו דונאלד טראמפ וג'ו ביידן אחרי שהעימות הקודם ביניהם בוטל לאחר שהנשיא טראמפ חלה בקורונה. המתמודדים גם ידעו שבניגוד לעימות הראשון ביניהם, הפעם הם פשוט לא יוכלו להפריע אחד לשני בזכות העובדה שהמיקרופונים הועברו למצב "השתק" במשך חלק מהזמן – עובדה שאפשרה חילופי דברים פרודוקטיביים יותר.

האסטרטגיה של טראמפ – ריכוך ותקיפה חזיתית

דונאלד טראמפ הגיע לעימות בידיעה שהוא מנהל מעין קרב מאסף נוכח העדיפות המוחלטת של ביידן בכל הסקרים האחרונים שפורסמו. לשם כך, הנשיא הגיע עם תכנית משחק סדורה ותקף את ביידן ב-2 נקודות עיקריות שהדהדו פעם אחר פעם – תחילה, בכל פעם שביידן דיבר על אחת התוכניות אותן הוא מתכוון ליישם אם ייבחר, דאג טראמפ לשאול אותו מדוע הוא לא יישם זאת במהלך 47 שנותיו בפוליטיקה האמריקאית בכלל ובמהלך 8 שנותיו כסגן נשיא בפרט. בנוסף, טראמפ טרח למקד את השיח גם בהונו האישי של ביידן ומשפחתו במטרה לערער את הדימוי הצנוע לכאורה של ביידן אשר צבר לאורך השנים סכומי כסף אדירים כתוצאה מהקשרים שטיפח לאורך כמעט יובל שנים של פעילות ציבורית.

ברגעים מסוימים טראמפ נשמע כמו מישהו שהשלים עם עתידו הפוליטי בידיעה שהוא צריך נס כדי לשנות את המגמה כשנותרו פחות משבועיים ליום הבוחר. מצד אחד טראמפ היה ונשאר אותו אדם שמדבר במשפטים קצרים ומשתמשים בסופרלטיבים מוגזמים כדי לתאר את מדיניותו – אך בה בעת ברור היה שכחלק מההפקת הלקחים של המטה שלו, הפעם הוא היה מאופק ומרוכך יותר במטרה לזכות בעוד כמה נקודות בדעת הקהל. הנשיא טראמפ גם היה אחראי לרגע הדי הזוי של הערב כאשר הוא טרח להגיד שכנראה רק הנשיא לינקולן עשה יותר למען הקהילה האפרו-אמריקאית מאשר הוא עצמו. המחנה של ביידן עוד ישתמש במשפט הזה לטובתו בתשדירים שבוודאי יופקו בימים הקרובים.

האסטרטגיה של ביידן – להימנע בכל מחיר מטעויות מביכות

מנגד, ג'ו ביידן ידע שכל מה שעליו לעשות בעימות הנוכחי הוא להימנע מטעויות מביכות במטרה לשמור על היתרון המשמעותי שממנו הוא נהנה בסקרים הארציים השונים – כולל במרבית המדינות המהוות לשון מאזניים.

החלק הראשון של העימות שעסק באופן טבעי במגפת הקורונה אפשר למועמד הדמוקרטי לייצר כמה משפטי מפתח שהעמידו את טראמפ בעמדת נחיתות לאור הטיפול השערורייתי שלו בהתפשטות המחלה. טראמפ ניסה להתגונן באומרו כי בעתיד הקרוב צפוי להיות מושק חיסון אך כנשאל באופן קונקרטי אודות תאריכי היעד הוא התקשה לספק לוח זמנים ברור והדבר פעל לרעתו משום שהוא הרים לעצמו להנחתה אבל לא ציפה לשאלת הפולו-אפ שהכשילה אותו.

ביידן היה דומיננטי גם בסגמנט שהתמקד בשינוי האקלים הגלובלי ובביטוח הבריאות (כאשר הציג תכנית מפרטת יותר מזו של יריבו), אך למזלו הוא נמנע משיח על עתידו של בית המשפט העליון שעומד כעת בעת הסערה עם השימוע שעוברת בימים אלה המועמדת של טראמפ לתפקיד. אגב, גם טראמפ לא טרח להזכיר אותה בעצמו שכן הדבר היה מחזיר לתודעת הקהל את אירוע הקורונה ההמוני שהתרחש בבית הלבן עת הודיע טראמפ על הכוונה למנות את השופטת קוני-בארט.

בשורה התחתונה, התומכים של ביידן יודעים היטב שהיתרון ממנו הוא נהנה בדעת הקהל נובע בעיקר מ-"שנאת המן ולא מאהבת מרדכי". במילים אחרות, ג'ו ביידן רחוק מלהיות מועמד אידיאלי משום שמדובר בפוליטיקאי חלקלק ומתוחכם הרחוק שנות אור מהתדמית המעודנת אותה הוא מבקש להציג – אך הריאקציה הציבורית ל-4 השנים של טראמפ הפכה את הניצחון של ביידן לעובדה כמעט מוגמרת.

מירוצי בחירות הם עניין של מומנטום – ועל מנת לשנות את המומנטום ייאלץ טראמפ לשלוף אס חסר תקדים מהשרוול עד יום שלישי הבא. מנגד, כל מה שביידן יצטרך לעשות כדי לא לאבד את היתרון המבטיח שלו, זה פשוט לצאת מהבית. אנחנו עוד לא יודעים בוודאות מי ינצח אבל מה שבטוח הוא שהציבור האמריקאי היה כנראה מעדיף לבחור בשני מועמדים אחרים לחלוטין אם רק השיטה הייתה אחרת.